פסק-דין בתיק עד"י 1572/09

ארסלין יעקוב (להלן - המערערת) עבדה כחשבונאית בארגון ביארק אל עטאא (להלן - העמותה), החל משנת 2005 ועד למועד מעצרה באוקטובר 2008. כתב האישום שהוגש נגדה בבית משפט שומרון ייחס לה שתי עבירות כדלקמן:

נשיאת משרה בהתאחדות בלתי מותרת - בכך ששימשה כחשבונאית בארגון ג'מעית אלאחסאן, ששמו הוחלף לביארק אל עטאא, השייך לתנועת הג'יהאד האיסלמי הפלסטיני. במסגרת זו הייתה המערערת אחראית על קבלת כספים עבור הארגון.

ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת - בכך שלאורך תקופת עבודתה בעמותה קיבלה כספים לחשבונה עבור העמותה, ואף ביקשה מקרובת משפחתה, רימא טבאל, לפתוח חשבונות בנק ולקבל כספים עבור העמותה. בתמורה שילמה לרימא 100 ש"ח עבור כל העברה של כספים. סך הכל שילמה לרימא סך של 500 ש"ח.

המערערת כפרה במיוחס לה, אולם מיקדה את גדר הכפירה בשאלת היותה של העמותה בה עבדה כקשורה לג'מעית אלאחסאן או כשייכת לג'יהאד האיסלמי הפלסטיני.

הכרעת דינו של בית משפט קמא

כאמור, לא הייתה מחלוקת כי המערערת עבדה בעמותה בתפקיד חשבונאית, או כי פנתה לרימא טבאל (להלן - רימא), בבקשה לפתוח חשבונות בנק ולקבל כספים עבור העמותה. השאלה היחידה השנויה במחלוקת הייתה שייכותה של העמותה להתאחדות בלתי מותרת, היא הג'יהאד האיסלמי.

התביעה התבססה על עדותה של רימא אשר מסרה בבית המשפט כי המערערת ביקשה ממנה לפתוח חשבונות בנק ואמרה לה כי העמותה שייכת לג'יהאד האיסלמי. רימא מסרה כי לא זכרה את הנסיבות המדוייקות בהן אמרה לה המערערת כי העמותה שייכת לג'יהאד האיסלמי, אולם זכרה כי הדברים נאמרו. רימא טענה כי שמעה מהחוקר שחקר אותה שהעמותה קשורה לג'מעית אל אחסאן, אולם עמדה על כך שעל שייכותה של העמותה לג'יהאד האיסלאמי שמעה מהמערערת. לעומתה, הכחישה המערערת בעדותה בבית המשפט כי אמרה לרימא טבאל שהעמותה שייכת לג'יהאד האיסלמי.

בית משפט קמא קבע כי עדותה של רימא אמינה בעיניו, בעוד שעדות המערערת לא הותירה בו רושם אמין. בעקבות קביעות אלה, קבע בית משפט קמא כי המערערת אכן הודתה בפני רימא כי העמותה שייכת לג'יהאד האיסלמי, וכי הודייה זו משקפת את המציאות ואת האמת. עוד נקבע כי הודייה זו הייתה "חופשית ומרצון", בהתאם לסעיף 12 לפקודת הראיות, ועל כן הינה קבילה.

בית המשפט בערכאה הראשונה מצא את התוספת הראייתית להודיית המערערת בעובדות המלמדות על הדרך העקלקלה והבלתי מוסברת, כלשונו, לקבלת סכומי כסף לא מבוטלים עבור פעילות העמותה, אשר הינה אופיינית לפעילות המנותבת על ידי ארגוני טרור אסורים.

יחד עם זאת נקבע בהכרעת הדין כי לא הוכח הקשר בין העמותה לבין ג'מעית אלאחסאן.

בית משפט קמא גזר את דינה של המערערת ל-10 חודשי מאסר בפועל, למאסר מותנה ולקנס בסך 5,000 ש"ח.

הן התביעה והן ההגנה ערערו על פסק הדין. ההגנה כיוונה את ערעורה נגד הכרעת הדין, בעוד שהתביעה כיוונה את ערעורה נגד גזר הדין.

ערעור ההגנה

ב"כ המערערת טען כי בית משפט קמא שגה בהכרעת דינו עת החליט להרשיע את המערערת.

ראשית, נטען כי קביעתו של בית המשפט בדבר אמינותה של רימא אינה יכולה לעמוד, לאור העובדה כי בית המשפט אף קבע שאין להאמין לה כאשר מסרה שחוקר השב"כ סיפר לה על קיום הקשר בין העמותה לג'מעית אלאחסאן. נטען כי המדובר בדבר והיפוכו, ובכך שגה בית המשפט.

שנית, נטען כי שגה בית המשפט כשקבע שלא ניתן להאמין למערערת כי היא לא זכרה בפירוט את ההליכים הקשורים לפתיחת החשבונות ולהעברת הכספים. נטען כי בית המשפט לא היה צריך לחקור את המערערת בנקודות אלה לאור גדר הכפירה שלא חלק על פתיחת החשבונות. לטענת ההגנה, ייחס בית המשפט חשיבות יתרה לבלבול שעלה מהסבריה בפני בית משפט קמא.

שלישית, נטען כי האמירה המפלילה בדבר שיוכה של העמותה לג'יהאד האיסלמי הינה אמירה סתמית, מבלי שרימא ידעה לומר מתי נאמרה, היכן הדבר נאמר ובאילו נסיבות, ובאמירה סתמית זו אין די כדי להביא להרשעה. בהקשר זה נטען כי סעיף 12 לפקודת הראיות קובע כי יש להביא עדות בדבר "הנסיבות שבהן ניתנה ההודיה". משלא הובאו נסיבות אלה, לא ניתן היה לקבוע כי ההודיה הייתה חופשית ומרצון וכלל לא ניתן היה לקבל את עדותה של רימא.

רביעית, נטען נגד קיומה של תוספת ראייתית.

ממצאי המהימנות של בית משפט קמא